תקציר:

”הצעקות הרמות של המוני הסטודנטים בין כותלי האוניברסיטה ומחוצה לה, שרים שירי הלל לשאהידים מג’נין בהפגנה סוערת, התלכדו עם מזג האוויר הסוער של אותו יום חורפי וגשום... תמר ואני משכנו בכוחות משותפים את הדגל הגדול שמצאנו... הוא היה גדול וכבד. אחזנו בו בחוזקה ורצנו למקום ההפגנה... הרגשתי איך כף ידי מחליקה ממוט הברזל הלח של הדגל, שהחל לנטות על צידו... לפתע, הדגל שלי החל להתרומם חזרה לאט. יד חזקה עטפה את ידי וייצבה את המוט אל על”. השנה היא 2020. באוניברסיטת תל אביב נרקם רומן סוחף בין מישל, סטודנטית לרפואה ועולה חדשה מצרפת, לאמיר, סטודנט לרפואה ערבי מוסלמי מכפר קטן ליד שכם. אמיר ומישל מעתיקים את מגוריהם לפדובה שבאיטליה וממשיכים את לימודיהם שם, אך המציאות המורכבת רודפת אחריהם לכל מקום. בשנת 2023 מישל טסה לישראל עם ליאון, בנם המשותף, כדי לבלות בחגים עם משפחתה. היא שבורה בעקבות האסון הפרטי שפקד אותה, ומזועזעת מאירועי 7 באוקטובר. רגשות אשמה, קונפליקטים ונקיפות מצפון מערערים את עולמה. היא בנתיב ללא מוצא. מלי ליבר היא סבתא ואם לשניים, המתגוררת בצפון הארץ. ספרה הראשון ”כמיהה לאור” הוא אוטוביוגרפיה ויצא לאור בהוצאת ”ספרי צמרת”. זהו ספרה השני. -- מהכריכה האחורית